מתעסק בציור ופיסול:  במשך חיי אספתי באופן אקלקטי ידע בין אם עיוני או פיזי ממשי לעולם האומנות שלי.   

 נתחיל מעולם הפנטזיה עלילתית שרכשתי השראות רבות מספרים סרטים וbuilt up של משחקי טלוויזיה. תמיד העולמות היו מופרחים ומוקצנים בדמויות הן ובאזורי מחייתם. טולקין לקח אותי לסיבוב בקרוסלה הגדולה שבנה כשחקר על תקופות הוויקינגים ועוות את הדמויות והמציא מלא משלו. טרולים , אורקים, גמדים ,הוביטים, אלפים , ויצורים מוזרים אחרים, חלקם מאיימים חלקם מצחיקים, ועוד מגוון של דמויות. משהוא תמיד משך אותי למפלצות משרות אימה. במשך לא מעט זמן רשמתי רישומים וציורים של שדים , דרקונים , שלדים שקמים לתחייה ברגע שהאנשים הנכונים פוסעים בסביבה. כשהייתי תלמיד בבית הספר היסודי זה היה המקום שאליו ברחתי ממלתעות המציאות. לתוך צבעי האקריליק המים ורישומי העפרונות התעוררו ציורים גדושי פרטים פיגורטיבים שעולמן מופרך מעולמנו. במהלך ההתעסקות שלי במדע הבידיוני המדעי והמציאות נשזרו במופרך. התחלתי להתבונן בעצמים הקימים והפכתי בהם חיים: כמו להסתכל על סדין עם חור תלוי ליבוש כשהרוח נושבת ומזיזה אותו, לכעורה נוצר בו חיים על טיבעים. איך הם קשורים שני העולמות זה בזה? מי בא קודם הביצה או התרנגולת?                                                            

מתבונן בטבע בעצמים השונים מסביבי ורואה יופי אסטטי: בתנוע שמייצרים בתור אובייקטים דוממים וביצורים הנושמים ועושים מטבוליזם. בין אם מדובר על עץ זית בעל פיטולים מעוקלים בשורשיו, (שבשביל עין וסבלנות של אדם מודרני היצורים נראים דוממים לחלוטין)  לבין המכניקה הפראית של זינוק האילנית הירוקה. מדע של הטבע מקום ממש לא רע לשאוב ממנו השראה; כאן גם חוזרות שאלות על העל טבעי , כאשר אנחנו חוקרים על מגוון חיים בעלי מאפיינים שונים נגלה לנו תכונות מוזרות שאפילו סותרות את דרכנו לשרוד , להביא צאצאים ולתקשר בחברה. שם לדוגמא אני מכניס את סדרת הפסלים שעשיתי לתערוכת גמר שלי בבסיס, פסלים חושניים מעץ ואבן המגלמים בתוכם אלמנטים שונים מן החי והיכולת שלהן להכיל איברי רביה של שתי המינים, אפילו מגדר שהמיניות שלה\ו לא מפוענחים.  

שתול בעבודות הבטים קלסיים והפשטות פיגורטיביות מתקופות פיסול אוונגרדי, לא מעט מברנקוזי, ולואיז בורז'וואה. מה שמאגד בשפה משותפת את כל הפסלים הוא החזרה להתחלה שלנו. מכלים המשמשים לביתור בשר, לחניתות הגנה על השבט עד לכלים מאגים פולחניים בלי פונקציה אלא רק האמונה שיש להם כזאת.

הציור שלי נכון לתקופה הנוכחית מתמקד בשחור, צבע שחור אטום. במהלך הלימודים ציירתי בצבעי שמן ציורים של מקומות בעיר בלילה מתי שרק אני והוא נמצאים בו. מי זה הוא?  לפחות למראית עין זה נראה כאילו הכוונה למה שמצויר בדימוי. לרוב מצויר קטעי עיר מוארים באורות פנסי הרחוב, ומסביבם חושך שמתפזר על שטח רב מהגלוי. ניקוי והסתרה של מה, מי ?  החושך בא להבליט את המואר ולצור קונטרסט חזק . עם משחק של יחסים הקטנה של הסצנה לאומת הריק נשאלת שאלה מותחת, מה לא נחשף במצולות העמוקות של שכבות השמן העבות.                                                                    

מדע ופילוסופיה צמד חמד ופה נגע קצת בתורת היחסות:  מקרוקוסמוס  ומיקרוקוסמוס, נתחיל מהיחס של האדם בגודל פיזי לעומת הסביבה שלו . ככל שמדענים ואנשי רוח חוקרים ,הם\ן מותחים את הפרספקטיבה למעבר לאטמוספרה ובתוך הפרוסות הכי דקות של העגבניה. וכבר נחה תאוריה שיש אין סוף לעצמים גדולים וקטנים מאיתנו.  אני אוהב  לעשות אנלוגיות בין היחסים. לדוגמא: חלקיק האטום בנוי מגרעין במרכזו הוא מורכב מפרוטונים וניוטרונים ומסביבם זזים אלקטרונים.  להסתכל על מערכת השמש ולראות דבר דומה במקצת, כדור של אנרגיה מושך אליו כדורים אחרים של אנרגיה במסלולים סיבוביים נותן לי את היכולת להסתכל על העולם הקטן כאל רמז לגדול ולהפך.בנוסף נשאלת השאלה אנחנו המרכז האמצע? וזה לוקח את היצירה שלי למקום של סידור במרחב והתחשבות ביחס בין האלמנטים בו.

אני סיימתי לאחרונה ללמוד בבית ספר בסיס לאומנות ותרבות אך בחיי נפגשתי עם המדיה הזאת לעיתים קרובות.